מכירים את "לא נעים לי"?

הרבה פעמים בעבודה עם מתאמנים ומתאמנות, אני פוגשת את "לא נעים לי". זה נוכח מאוד בעולם התעסוקה, אבל מן הסתם - גם בחיים בכלל.

"לא נעים לי להגיד שלא הבנתי, לא נעים לי לדבר על הצלחות שלי, לא נעים לי לשתף את הבוס שלי שלא טוב לי, לא נעים לי להביע את עמדתי בישיבה, לא נעים לי לבקש את השכר שאני חושבת שמגיע לי, לא נעים לי לבקש עזרה, לא נעים לי לספר לחברים שאני מחפש עבודה"... אז מה המחיר שאתם משלמים על "לא נעים לי?" --> בעיקר שאתם חיים עם תסכול, חששות, אכזבות, והסביבה שלכם אפילו לא יודעת עד כמה אתם לא מסופקים, אז איך הם יוכלו לעזור?

לא יותר פשוט להתגבר על "לא נעים לי", לשתף ולבקש?

כך יש סיכוי גדול יותר שתקבלו את מבוקשכם, וכן, יש גם סיכוי קטן שזה לא יתממש, אבל לפחות ניסיתם! לא עדיף?

נועם חורב כתב על זה שיר מקסים, הנה כמה שורות ממנו

לא נעים לי

"לא נעים לי לבקש העלאה מהבוס... או להחזיר איזו מנה פשוט כי לא טעים... לא נעים לי מעצמי, לא נעים לי מכולם... לא נעים לי אף פעם לבקש טיפה עזרה... לשים את עצמי במקום הראשון... וככה התרגלתי להעביר את החיים עם בטן מפוצצת ב"כמעט" וב״חבל״ ומרוב המבוכה, מרוב הלא נעים - נהייתי כבר אטום, נהייתי כבר אומלל ואולי יום אחד עוד אצליח ללמוד להיות שם באמת רק כשזה מתאים לי לקנות איזה כרטיס, לארוז לי מזוודות ולעזוב לתמיד את ארץ "לא נעים לי".